על אפה ועל חמתה של הפרקליטות, נעשה צדק.

פרקליטות המדינה ביקשה 4 שנות מאסר (!) לאריה שיף, שירה למוות בפורץ, מוחמד אלאטרש, שניסה לפרוץ ולגנוב את רכבו בעת ליל. שיף הורשע בבימ"ש ״בהמתה בקלות דעת״ אך עם מתן גזר הדין השופטת החליטה לתת לו 9 חודשי עבודות שירות בלבד.

המציאות הנוראית בנגב מביאה אנשים נורמטיביים למצבי קיצון. האומץ האזרחי עלה לאריה שיף במחיר יקר, של הליכים משפטיים ועכשיו גם עבודות שירות. אבל זה העיקר: אריה שיף הוא היום אדם חופשי. על אפה ועל חמתה של פרקליטות המדינה.

אבל זה לא רק הסיפור של אריה שיף.
הבעיות של כנופיות הבדואים שמשתלטות על הדרום, הפרוטקשן של ערביי ישראל שחולש על הצפון והדרום, הפריפריה של המדינה, כמות בלתי מוגבלת של אמל״ח בלתי חוקי בחברה הערבית ועוד. חוסר המשילות נותן דלק לפורעי ישראל ומאפשר להם לעשות שמות בכל הבא ליד. ומי יעצור אותם?

שימו לב לדבריה החשובים של נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופטת רויטל יפה-כ"ץ: "יש להבין את תחושות המצוקה הפחד והחרדה האמיתים שחש כשראה את הפורצים לידו וליד אשתו. תחושות שחייבו והצדיקו לדעתו תגובה מהירה. עמד לבדו מול רעולי פנים, רק זה גורם לפחד ואימה. הם עמדו לבצע עבירה. האם הנאשם אמור היה לא לעשות כלום?". זו הסתכלות אמיתית על המציאות. כזו שמבינה את המצב הבלתי נסבל שהגענו אליו. כזו שמבינה איך בנאדם שומר חוק בן 71 מגיע למצב שהוא יורה בפורץ. נאלץ לירות בו. הסיטואציה אליה נקלע אריה שיף, לצערנו, היא עוד חלק שממחיש לנו את חומרת המצב. חוסר המשילות חולש גם על בתי המשפט במדינה. אריה שיף יכול היה להיות כל אחת ואחת מאיתנו שרצו להגן על עצמם.

אריה, אנחנו איתך, ועם כל תושבי הנגב שנאבקים על המשילות במקום בו קצרה ידה של מדינת ישראל.