תכירו:
חאלד כבוב, שופט בית המשפט העליון.
אתמול פסק השופט כבוב (בדעת מיעוט) שאסור להרוס את ביתו של אחד המחבלים שרצח את בנות משפחת די.
.
את הפיגוע הנורא לפני כמעט שנה בפסח כולנו זוכרים. את המשפחה שיצאה לטיול בחול המועד וחזרה שבורה, את החיוכים של האמא לוסי והבנות מאיה ורינה שנרצחו, את התקוות ואת הדמעות. ובינתיים מסתבר שהבית של אחד המחבלים לא נהרס עדיין, בין היתר כי משפחתו עתרה לבג"ץ נגד הריסת הבית.
אתמול ניתנה ההחלטה בנוגע להריסת הבית. בג"ץ אמנם פסק ברוב קולות שהבית ייהרס, אבל בלטה לרעה החלטתו של השופט כבוב. לפי כבוב, אסור להרוס את בית המחבל, מהנימוקים הבאים:
1. אשתו של המחבל לא ידעה על כוונתו לבצע פיגוע.
2. הבית של המחבל שוכן במבנה בעל "מאפיינים ייחודיים" ושיטת החבלה שנבחרה על ידי מערכת הביטחון לא מתאימה למבנה שכזה.
3. ספק אם צו ההריסה מקיים יחס מידתי לתועלת ההרתעתית שנטען כי תופק ממנו.
במקרה הזה טוב שהשופטים מינץ ואלרון פסקו להרוס את בית המחבל, השופט כבוב נשאר עם דעת מיעוט ועם אות קין ציבורית.
.
חשוב לציין שהעמדה של שב"כ ומערכת הביטחון כולה היא שהריסת בתי מחבלים זה צעד הרתעתי אפקטיבי כדי למנוע פיגועים. אבל מבחינת השופט כבוב יש כנראה שיקולים חשובים יותר משמירה על חיי חפים מפשע, הדם שלנו זול.
השופט כבוב הוא השופט המוסלמי הראשון שנבחר לבית המשפט העליון, הוא נבחר בוועדה האחרונה לבחירת שופטים שמינתה שופטים לעליון. הוא נכנס למצעד הקלון של "משמר השופטים" שלנו, על החלטה שערורייתית ומופקרת, שעלולה היתה לעלות בחיי אדם.
הציבור צריך להכיר ולזכור בשם ובתמונה את השופטים שמכריעים על גורלו.
אז תזכרו בבקשה: השופט חאלד כבוב.
.
ישראל שלי
שומרים על השופטים
